פסקי-דין והסדרים

פסקי-דין אחדים של בית המשפט העליון שבהם זכה עו"ד משה י' קמר

ע”א 765/08 מבני עופרים נ. אגודת ש”י (2010):

בית המשפט העליון דחה את ערעורה של חברת מבני עופרים בע”מ וקבע, כי אגודת ש”י מידידי ויז’ניץ מחו”ל, שיוצגה על ידי עו”ד קמר, הינה בעלים של שני מגרשים מסחריים בגבעת שמואל, ששוויים באותה עת עלה על 60,000,000 ש”ח.

ע”א 8730/05 הבר נ. עירית פתח-תקוה (2011):

בית המשפט העליון חייב את עירית פתח תקוה לשלם למערערת סכום של 3,476,568 ש”ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית משנת 2002 בעד חלקה חקלאית בשטח של 750 מ”ר ליד בית החולים בילינסון.

עע”ם 7946/16 הרץ נ. הוועדה המקומית פתח-תקוה (2018):

בית המשפט העליון ביטל הפקעה של שני דונם בפתח תקוה שיועדו לשטח לבנינים ציבוריים, כיוון שהעיריה לא מימשה את ההפקעה תוך פרק זמן סביר. בית המשפט קבע, כי הצדקתה של הפקעה תלויה בכך שהיא משרתת צורך ציבורי נדרש.

עע”ם 1369/06 הלביץ נ. הוועדה המקומית חדרה (2008):

בית המשפט העליון ביטל הפקעתן של שתי חלקות בשטח של 3,150 מ”ר בחדרה שהופקעו למטרת הקמת בנינים ציבוריים אך במשך 19 שנים לא מומשה עליהן כל מטרה ציבורית.

עע”ם 1179/10 אגודת ש”י נ. עירית גבעת-שמואל (2011):

בית המשפט העליון נתן תוקף להסדר בין הצדדים, שלפיו החזירה עירית גבעת שמואל לאגודה שטח מסחרי בהיקף של 10 דונם, שהועבר שנים קודם לעיריה ללא תמורה לצורך הקמת בנינים ציבוריים.

דנ”א 1595/06 עזבון ארידור נ. עירית פתח-תקוה (2013):

בית המשפט העליון בהרכב שבעה שופטים קבע, כי ההתיישנות של תביעה לפיצויי הפקעה היא כעבור שבע שנים מיום שהרשות המפקיעה תפסה את ההחזקה במקרקעין המופקעים.

רע”א 2724/01 מדינת ישראל נ. רחימי (2001):

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדחה את ערעורה של המדינה על פסיקתא שנתן בית משפט השלום בכפר סבא. בית המשפט העליון קבע, כי ערעורה של המדינה הוגש באיחור. בכך הפך סופי פסק דינו של בית משפט השלום, שחייב את המדינה (מע”ץ) לשלם לבעלים של בית מגורים שהופקע בכפר סבא סכום של 1,800,000 דולר. בית המשפט העליון גם חייב את המדינה לשלם למשיבים הוצאות בסכום של 20,000 ש”ח. 

עע”ם 2043/11 עירית רעננה נ. כהן (2012):

בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהורה להחזיר לבעלותם של הבעלים המקוריים שתי חלקות בשטח של 360 מ”ר ברעננה בייעוד לבניה של בנין ציבורי. השטח יועד בתב”ע להפקעה, אולם הבעלים, שרצו לקבל היתרי בניה, החכירו אותו לעיריה ללא תמורה. בית המשפט קבע, שבהעדר שימוש ציבורי במשך שנים, יש להחזירן לבעלים.

ע”א 8464/09 הוועדה המקומית תל-אביב נ. הרוניאן (2009):

בית המשפט העליון דחה את ערעורן של הוועדה המקומית ועירית תל אביב וחייב אותן לשלם לדייר מוגן בחנות שהופקעה לצורך פרוייקט הרכבת הקלה פיצויים בסכום של 535,434 ש”ח בתוספת שכ”ט עו”ד בשיעור של  15% + מע”מ.

ע”א 7587/11 פרסר נ. מע”ץ (2012):

בית המשפט העליון חייב את מע”ץ לשלם לתובעים פיצויי הפקעה בסכום של 2,279,124 ש”ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית משנת 1998, פיצויים נוספים בסכום של 985,000 ש”ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית משנת 2009 וכן הוצאות משפט בסכום של 85,000 ש”ח.

בג”ץ 174/88 אמיתי נ. הוועדה המקומית המרכז (1988):

בית המשפט העליון קבע, כי משחלפו 16 שנים מבלי שהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הפקיעה קרקע בגבעת שמואל שהיתה מיועדת בתב”ע לבנין ציבורי, היא לא תוכל לנקוט עוד בהליכים להפקעת אותה קרקע. עוד קבע בית המשפט, שעל רשויות התכנון לשנות את הייעוד של הקרקע לייעוד למגורים.

ע”א 1254/06 לוי נ. הוועדה המקומית תל-אביב (2006):

בית המשפט העליון נתן תוקף להסכמת הצדדים, שלפיה כפיצוי בעד הפקעת מבנה של 60 מ”ר בגבעת עמל בתל אביב ישולמו למחזיקים פיצויים בסכום של 135,000 דולר.

ע”א 6427/99 מחלקת עבודות ציבוריות נ. פרלמן (2002):

בית המשפט העליון נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לדחיה הדדית של כל הערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בכפוף להחלפת הריבית הדולרית בהפרשי הצמדה וריבית. מע”ץ והוועדה המקומית רעננה חוייבו, איפוא, לשלם לבעלי חלקה בצומת רעננה, שחלק ממנה הופקע, פיצויים בגין ההפקעה בסכום של 398,471 דולר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית משנת 1993, פיצויים בעד ירידת ערך ובעד המחוברים בסכום של 258,800 דולר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית משנת 1996, הוצאות העברה בסכום של 32,863 דולר ובצירוף מע”מ, וכן את כל הוצאות המשפט, ובנוסף שכ”ט עו”ד בסכום של 200,000 ש”ח. 

ע”א 5222/96 הוועדה המקומית חדרה נ. עדיפז (1997):

בית המשפט העליון דחה את ערעורן של הוועדה המקומית ועירית חדרה על חיובן לשלם למשיבים פיצויי הפקעה. הערעור נדחה בשל האיחור בהפקדת הערובה להוצאות המשיבים. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי חוייבו הוועדה המקומית ועירית חדרה לשלם למשיבים פיצויים בעד ירידת ערך חלקתם לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה סכום של 78,861 ש”ח לשנת 1991 וכן פיצויי הפקעה בסכום של 865,329 דולר לשנת 1994 וכן שכ”ט עו”ד בשיעור של 10% בתוספת מע”מ מהסכומים שנפסקו.

ע”א 9075/05 עזבון לילי לוין ז”ל נ. עירית הרצליה (2006):

בית המשפט העליון קבע, כי אגרת בית המשפט בתביעות בעניני הפקעה הינה אגרה מינימאלית.

ע”א 305/00 מאיש נ. המקום של יגאל (2001):

בית המשפט העליון קבע, שלצורך הפקעה אין מניעה להכיר בבעל זכות חכירה לדורות כבעל זכות “מעין בעלות”.

עע”ם 839/14 שיכון עממי בע”מ נ. עירית תל-אביב (2015):

בית המשפט העליון קבע, כי גם על העברה כפויה של מקרקעין לעיריה, שבוצעה בתקופת המנדט, חלה הוראת סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה. בית המשפט קבע מספר פרמטרים, שבאמצעותם אפשר לקבוע האם ההעברה היתה כפויה או רצונית.

רע”א 10012/09 שניידר נ. מע”ץ (2010):

בית המשפט העליון הורה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפינויים של המבקשים מדירותיהם במסגרת הליכי הפקעה שנקטה מע”ץ לצורך סלילת כביש 531 בכפר סבא.

ע”א 4734/93 מעונות בע”מ נ. שיכון עובדים (1995):

בית המשפט העליון נעתר לבקשתן של המערערות להתיר את צירופן כתובעות נוספות בתביעה שהוגשה שבע שנים קודם לכן, אך טרם החלה שמיעת הראיות במסגרתה.

ע”א 5049/91 קופת חולים הכללית נ. רחמן (1995):

בית המשפט העליון קבע, כי הוא יתייחס לבקשה לתיקון פסק הדין שהוגשה במועד, למרות שחלפו חודשים אחדים מאז ניתן פסק הדין. בית המשפט העליון תיקן, איפוא, את פסק דינו.

רע”א 184/95 אגמון נ. מדינת ישראל (1995):

בית המשפט העליון נעתר לבקשת התובע להתיר לו לתקן את כתב התביעה בצירוף שתי חוות דעת נוספות.

רע”א 86/89 פריצקי נ. ברגרזון (1989):

בית המשפט העליון קבע, כי סעיף 96 לחוק פשיטת הרגל [נוסח חדש] אינו חל בפירוק של חברות.

רע”א 573/85 ביטרן נ. קמר (1985):

בית המשפט העליון קבע, כי ראש ההוצאה לפועל רשאי להחליט, על יסוד הנתונים שלפניו, כי מתחייב מתן ערובה, וכי אין לפטור מנתינתה מאחר שאין הצדקה לכך לשם מניעת עיוות דין.

רע”א 1831/91 שטבהולץ נ. הוועדה המקומית המרכז (1991):

בית המשפט העליון פסק, כי משקבע שמאי מקרקעין את סכום היטל ההשבחה בשתי חלופות, זכאים בעלי המקרקעין לפנות לבית המשפט על מנת שיקבע מהו הסכום הנכון שאותו הם צריכים לשלם.

ע”א 4399/97 הוועדה המקומית חדרה נ. רז (2001):

בית המשפט העליון נעתר לבקשת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חדרה למחיקת הערעור שהוגש על ידה וחייב אותה לשלם למשיבים הוצאות בסכום של 25,000 ש”ח. ביטול הערעור השאיר בתוקפו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שבו חוייבה הוועדה המקומית לשלם למורישי המשיבים פיצויי הפקעה בסכום של 384,532 ש”ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית משנת 1994 וכן שכ”ט עו”ד בשיעור 10% בצירוף מע”מ.

ע”א 8360/10 רוזן נ. מע”ץ (2012):

בית המשפט העליון אישר את הסכמת הצדדים, שלפיה שולם למערער עוד בשנת 2006 על חשבון פיצויי ההפקעה המגיעים לו בעד הפקעת חלק מחלקתו בראשון לציון לצורך כביש 431 סכום של 1,266,170 ש”ח בתוספת מע”מ. עוד קבע בית המשפט, כי ההסכמה האמורה אינה שוללת את זכות המערער לדרוש פיצויים בעד 25% המטרים הראשונים שהופקעו מחלקתו ואשר בגינם הוא לא קיבל פיצוי.

ע”א 286/83 קמר נ. רובינסון (1983):

בית המשפט העליון קבע, כי בקשה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות לעיכוב הליכים, שנפתחו בבית המשפט, אינה חייבת להיות מוגשת בדרך המרצה, אלא יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת. עוד קבע, כי בית המשפט הדן בבקשת העיכוב יכול להגיע לידי החלטה לעכב את ההליכים לפי סעיף 5 לחוק בלי שיש לפניו ראיה כלשהי להוכחת הסכם הבוררות כשזה שנוי במחלוקת ולהוכחת העובדה שמבקש העיכוב היה ועודנו מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה.

ע”א 262/86 רוט נ. Deak & Co. Inc:

בית המשפט העליון קבע, כי חובת השלוח לגלות לשולח כל ידיעה ולמסור לו כל מסמך הנוגעים לנושא השליחות היא רחבה בהיקפה ואינה מותנית בבקשה מצד השולח. הפרה מאסיבית, בוטה ושיטתית של חובת האמון של השלוח כלפי השולח תיחשב להפרה יסודית. עוד פסק בית המשפט, כי חייבת להיות זיקה כלשהי בין העילה שצד לחוזה מסתמך עליה בבטלו את החוזה ובין העילה הנטענת על ידיו לאחר מכן ושעל קיומה לא ידע כלל בעת שביטל את החוזה.

בש”א 6402/96 הוועדה המקומית נ. מיכקשווילי (1996):

בית המשפט העליון דחה את בקשתה של הוועדה המקומית ראשון לציון להאריך לה את המועד ביומיים להגשת ערעור לבית המשפט העליון, בשל טעות משרדית במשרדו של בא כוח הוועדה. כתוצאה מכך, הפך פסק דינו של בית המשפט המחוזי סופי.

בש”א 940/86 רוט נ. Deak & Co. Inc:

בית המשפט העליון קבע, כי אין לקבל ערבות של בנק אמריקאי, שהוגשה לבית המשפט על ידי המערערים, כערובה להוצאות המשיבות בערעור.

רע”א 3744/20 י.ו. טירת הכרמל בע”מ נ. מתנה חלבי (2020):

בית המשפט העליון דחה את בקשתה של חברה להתיר לה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, שסירב לסלק על הסף תביעה לפיצויים שהוגשה נגדה על ידי בעל נכס שסולק מחנות שהחזיק על יסוד פסק דין שניתן נגדו לבקשת החברה. בית המשפט העליון קבע, כי בהליכים האחרים שהתקיימו בפני בתי משפט מחוזיים לא ניתנה לבעל הנכס הזדמנות הולמת למיצוי טענותיו נגד החברה, וכי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. באשר להליך הראשון, הליך זה עסק בפינויו של בעל הנכס מהנכס, בעוד שטענותיו בעניין קבלת פיצויים לא נדונו לגופן, וממילא לא הוכרעו. עוד הוסיף בית המשפט העליון וקבע, כי בית המשפט המחוזי פסק, שבעל הנכס רשאי להגיש תובענה עצמאית בכל הנוגע לסוגיית הפיצויים, ובעקבות זאת הוגשה התובענה. משכך, ברור שאין בהליך זה כדי לחסום את בעל הנכס מלמצות את טענותיו לעניין קבלת סעדים כספיים בגין פינויו מהמתחם.

ע”פ 124/87 עיזאת נאפסו נ. התצ”ר (1987):

בית המשפט העליון אישר את ההסכם שהושג בין סגן עיזאת נאפסו לבין התובע הצבאי הראשי, שלפיו בוטל פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים, שאישר את הרשעתו של המערער בבגידה וגזר עליו 18 שנות מאסר, גירוש מהצבא ושלילת דרגתו הצבאית. בית המשפט העליון ביטל את ההרשעה בבגידה והמיר אותה בהרשעה של חריגה מסמכות. בית המשפט הפחית את עונשו של המערער מ-18 שנות מאסר ל-2 שנות מאסר בלבד וביטל את גירושו מהצבא. בעקבות כך שוחרר המערער ממאסר באופן מיידי. בית המשפט הוסיף ואמר בשולי פסק הדין, כי הוא מניח שהרשויות הצבאיות יתנו דעתן לפיצויו של המערער בשל כך שריצה תקופת מאסר ארוכה מזו שהוטלה עליו בעקבות הערעור. מאוחר יותר פיצתה המדינה את נאפסו בסכום של 1,000,000 ש”ח.

עע”ם 1136/20 הוועדה המקומית פתח-תקוה נ. הנאמן (2021):

בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שביטל הפקעה של חלקה בפתח תקוה. בית המשפט העליון קבע, כי הפקעת שטח של 743 מ”ר תבוטל והשטח יוחזר לבעליו. לגבי יתרת השטח בגודל של 203 מ”ר –  ההפקעה תעמוד בתוקפה ובלבד שבניית המבנה המתוכנן על ידי העיריה תושלם תוך 33 חודשים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן שמורה לבעלים זכות לשוב ולבקש סעד של ביטול ההפקעה לגבי שטח נוסף זה.

ע”א 4519/19 ויליאם נ. הוועדה המקומית קרית-אתא (2020):

בית המשפט העליון דחה את בקשתן של הוועדה המקומית ועירית קרית אתא לעכב את ביצועו של פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי ואשר בו הן חוייבו לשלם לבעלי נכס שהופקע פיצויים בסכום של 1,300,000 ש”ח בתוספת הוצאות ושכ”ט עו”ד בסכום של 308,000 ש”ח. בית המשפט קבע, כי הרשויות איחרו בהגשת בקשת העיכוב, מחדל שגרם להסתמכות מצידם של בעלי הנכס על פסק הדין שניתן לטובתם תוך שנגרם להם שינוי מצב לרעה. 

ע”א 4519/19 ויליאם נ. הוועדה המקומית קרית-אתא (2021):

בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שחייב את הוועדה המקומית והעיריה לשלם לבעלי נכס שהופקע פיצויים בסכום של 1,300,000 ש”ח בתוספת הוצאות ושכ”ט עו”ד בסכום של 308,000 ש”ח. 

ע”א 5003/03 שגם נ. צמרות הירדן בע”מ (2004):

בהמלצת בית המשפט העליון מחקו המערערים את ערעורם כנגד חברה קבלנית. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם של רוכשי דירה ברמת השרון, שטענו, כי החברה ביצעה עבודות בניה ברשלנות והפרה את התחייבויותיה החוזיות כנגדם.

ע”א 1351/20 פוזיילוב נ. הוועדה המקומית תל-אביב (2021):

בית המשפט העליון המליץ לעירית תל אביב להסכים להגדיל את סכום פיצויי ההפקעה שישולם למערער ולהעמידו על סכום של 1,300,000 ש”ח בתוספת הוצאות משפט בסכום של 50,000 ש”ח. 

בג”ץ 733/93 ינטל נ. הוועדה המקומית (1994):

בית המשפט העליון אישר הסכם פשרה, שלפיו קיבלה העותרת פיצויי הפקעה בסכום של 467,000 דולר.

פסקי-דין אחדים של בתי המשפט המחוזיים שבהם זכה עו"ד משה י' קמר

ה”פ 74478-10-18 נת”ע נ. מוסאי (2021):

במסגרת תביעת פינוי שהגישה חברת נת”ע לבית המשפט המחוזי כנגד מחזיקים בארבע יחידות דיור בדרום תל אביב, שלטענתה פלשו שלא כדין לקרקע, היא חוייבה לשלם להם כנגד הפינוי פיצויים בסכום של 12,300,000 ש”ח.

ה”פ 41263-04-19 רבד נ. הועדה המקומית רעננה (2023):

ע”א 52479-09-12 נתיבי ישראל נ. שניידר (2013):

בית המשפט המחוזי נתן תוקף של פסק דין להסדר, שלפיו שילמה נתיבי ישראל לבעלי דירות שהופקעו בכפר סבא בתוואי דרך מס’ 531, כסכום שאינו שנוי במחלוקת, סכום של 5,500,000 ש”ח בתוספת מע”מ.

ה”פ 39074-03-16 גורביץ נ. שר התחבורה (2018):

בית המשפט המחוזי נתן תוקף של פסק-דין להסדר, שלפיו שילמה רכבת ישראל למבקשים פיצויי הפקעה בסכום של 2,141,932 ש”ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית משנת 1997 וכן סכום נוסף של 535,552 ש”ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית משנת 1998.

ת”א 7861-07-12 כולל אהבת ציון נ. מדינת ישראל (2016):

בית המשפט המחוזי נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה, שלפיו שילמה המדינה לתובע פיצויי הפקעה בעד הפקעת קרקע בירושלים בסכום של 2,625,900 ש”ח.

עת”מ 17976-09-22 מזאריב נ. הוועדה המרחבית (2023):

בית המשפט המחוזי ביטל הפקעה של כ-3.5 דונם וזאת מכיוון שחלפו שנים רבות מבלי שהוועדה המקומית והמועצה המקומית תפסו את ההחזקה במקרקעין שהופקעו ולא מימשו עליהם את המטרה הציבורית. כמו כן חייב בית המשפט את הוועדה המקומית והמועצה המקומית לשלם לעותר הוצאות משפט בסכום של 30,000 ש”ח.

ת”א 1218/04 ליטבק נ. עירית חולון (2015):

בית המשפט המחוזי נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, שלפיה שילמה עירית חולון לתובעים פיצויי הפקעה בסכום של 2,759,960 ש”ח.

ה”פ 5956-07-13 סוקול נ. הוועדה המקומית (2018):

בית המשפט המחוזי חייב את הוועדה המקומית רמת השרון לשלם למבקשים שחלקתם הופקעה סכום של 3,000,000 ש”ח.

ה”פ 36528-11-10 עירית תל-אביב נ. מזרחי (2012):

בית המשפט המחוזי נתן תוקף להסדר פשרה, אשר לפיו שילמה עירית תל אביב למשיבים, כנגד פינויים מבית מגורים קטן בגבעת עמל, שבו החזיקו כדיירים מוגנים, סכום של 1,600,000 ש”ח בתוספת סכום 128,000 ש”ח בצירוף מע”מ.

ה”פ 33829-02-16 נחשון נ. הוועדה המקומית (2017):

בית המשפט המחוזי נתן תוקף של פסק דין להסכם, שלפיו שילמה עירית גבעת שמואל למבקשים פיצויים בעד הפקעת בית מגורים ישן צמוד קרקע בסכום של 2,000,000 ש”ח.

ה”פ 302/08 דינבר נ. מע”ץ (2010):

בית המשפט המחוזי נתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה, שלפיו שילמה מע”ץ למבקשים פיצויים בעד הפקעת קרקעות ברעננה לצורך כביש 531 בסכום של 2,404,670 ש”ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית משנת 2007, וכן שכ”ט עו”ד בסכום של 129,534 ש”ח.

ה”פ 3490-04-09 נתנאור בע”מ נ. מע”ץ (2014):

בית המשפט נתן תוקף להסדר פשרה, שלפיו שילמה מע”ץ לתובעים פיצויי הפקעה בסכום של 1,197,820 ש”ח וכן שכ”ט עו”ד בסכום של 119,782 ש”ח בתוספת מע”מ, וזאת בנוסף לפיצויי הפקעה ששולמו קודם לכן בסכום של 1,835,311 ש”ח.

המרצה 7302/95 עירית תל-אביב נ. אהרוני (1995):

בית המשפט המחוזי חייב את עירית תל אביב לשלם לבעלים של בית מגורים ישן צמוד קרקע בדרום תל אביב, שהופקע לצורך הרחבת נתיבי איילון, סכום של 1,310,000 דולר.

ה”פ 7603-06-08 סלע נ. מע”ץ (2010):

בית המשפט המחוזי חייב את מע”ץ לשלם לבעלים של חלקה שהופקעה בכפר סבא בשנת 2007 לסלילת כביש 531 סכום של 3,334,000 ש”ח וכן שכ”ט עו”ד בסכום של 180,000 ש”ח בתוספת מע”מ.

ע”א 11491-06-09 שניידר נ. מע”ץ (2010):

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם של בעלי קרקע, שעליה בנויות מספר דירות בתחום פרוייקט דרך 531, והורה למע”ץ שלא לתפוס את ההחזקה במקרקעין שהופקעו בניגוד להסכם שנחתם בין הצדדים בעבר.

ה”פ 219/98 הופמן נ. הוועדה המקומית (1999):

בית המשפט המחוזי הכפיל את סכום הפיצויים שאותו שילמה עירית תל אביב מאז שנת 1970 לבעלי חלקות שהופקעו בפארק הירקון. סכום הפיצויים ששולם לתובעים עומד על סכום של 4,000,000 ש”ח.

ה”פ 37013-08-14 טל נ. הוועדה המקומית תל-אביב (2012):